בימ"ש למשפחה כ"ס, ש' צבי ויצמן: עתירה לקיום צוואה והמתנגדים שכנגד

המבקשת עותרת לקיום צוואתו של המנוח יוסף אנגל מנליק ז"ל (להלן- המנוח) מיום 11.12.05 ואילו המשיבים מתנגדים לקיומה.

הצדדים חלוקים באשר לסדר הבאת הראיות .

עיקרן של העובדות הנדרשות לנדון

1.         המנוח, יליד ארגנטינה, עלה ארצה בשלהי שנות התשעים כשנתיים לאחר שהתאלמן מאישתו הראשונה .  

2.         המבקשת, ע"פ טענתה, הייתה ידועתו בציבור של המנוח בשנות חייו האחרונות, אחר שעלה ארצה, ולדבריה היא חיה עימו חיים משותפים תחת קורת גג אחת משך כשבע שנים. המשיבים הינם ילדיו של המנוח מאשתו הראשונה.

3.         המנוח הלך לבית עולמו ביום 16.2.06.

ביום 4.4.98, טרם עלייתו ארצה ובשיבתו בפרו, ערך המנוח צוואה ובא הוריש את נכסיו לילדיו, המשיבים, ולנכדיו ( להלן - הצוואה הראשונה).

ביום  11.12.05 ערך המנוח צוואה אחרת ובה קבע את המבקשת כיורשת בלעדית של כלל זכויותיו (להלן - הצוואה), בצוואה זו צויין מפורשות כי היא מבטלת את הצוואה הראשונה.

4.         המשיבים מתנגדים לקיום הצוואה מטעמים שונים ובכללם - זיוף חתימת המנוח על הצוואה, פגמים צורניים בצוואה, השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוח ונטילת חלק  בעריכת הצוואה על ידה, העדר כושרו של המנוח לעריכת הצוואה ותרמית בעשייתה.

5.         בהליכים מקדמיים שהתקיימו בנדון מונה מומחה לזיהוי כתב יד מטעם ביהמ"ש אשר קבע בחוות דעתו כי "קרוב מאוד לוודאי" שהחתימה על הצוואה הינה אכן חתימת המנוח.

6.                  בהחלטתי מיום 11.2.07 הוריתי כי המבקשת תחל בהבאת ראיותיה ולאחרי כן יביאו המשיבים ראיותיהם שלהם .

7.                  בבקשה הנדונה עתרה המבקשת לשינוי סדר הבאת הראיות שנקבע בהחלטתי . לטענתה הצוואה עונה על כל הדרישות הצורניות הנדרשות בחוק הירושה התשכ"ה- 1965 (להלן - חוק הירושה) וככזו הינה צוואה תקינה העומדת בחזקת כשרותה ועל המשיבים, המתנגדים לקיומה, מוטל הנטל להוכחת טענותיהם ומתוך שכך עליהם אף להתחיל בהבאת הראיות.  המשיבים טוענים, מאידך, כי הצוואה סובלת מפגמים טכניים וצורניים מהותיים ולפיכך דווקא על המבקשת לפתוח בהבאת מסכת ראיותיה לקיום הצוואה .

הדין

8.                  תקנה 221 (א) (1) לתקנות הירושה התשנ"ח - 1998 (להלן - התקנות) קובעת כי המבקש צו לקיום צוואה ירשם כתובע ואילו המתנגד לקיום הצוואה ירשם כנתבע. על אף שכך יפתח במסכת

ראיותיו הצד אשר לשכמו מוטל נטל הבאת הראיות.

9.                  בפרשת לנדאו נ. ויין הבהיר כב' הש' שלמה לוין כי המתנגד לקיום צוואה בעילה שאינה פגם בצורתה עליו נטל הראיה להוכחת טענותיו ומתוך שכך הוא הפותח במסכת הראיות, ובלשונו-

בתובענה רגילה מתחיל בראיות אותו בעל דין שנטל הראיה מוטל עליו לפי הדין, בין אם מדובר בתובע ובין אם מדובר בנתבע. והנה הלכה פסוקה היא כי המתנגד לקיום צוואה מחמת טענה של השפעה בלתי הוגנת - עליו הראיה והוא הדין בטענה שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה: ע"א 510/90 פד"י מה (2) 221. גם טענת המתנגדת שהמנוחה לא הבינה את תוכן המסמך משום שלא שלטה בשפה העברית טעונה הוכחה על ידי הטוען, מקום שבגופה של הצוואה אשרו העדים כי זו נחתמה על ידיה "בדעה צלולה, מרצונה החפשי...". (רע"א 2257/91 - צפורה לנדאו נ' ברוך וין .תק-על 91(3), 2894.)

עניין זה חזר ונשנה בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון אשר הבהירו כי -

"היום עומדת צוואתו של אדם שאינה לוקה בפגם שבצורה בחזקת כשרות והמתנגד לקיומה עליו הראיה " (ע"א 706/76 צארום נ' גורן פ"ד ל"ב (3) 548,550 וכן ראה בעניין זה : ע"א 587/85 שטרק נ' מד"י פ"ד מ"א (3) 227,233; ע"א 5640/92 יובל נ. באומן תקדין עליון 96 (2) 219; ע"א 510/90  כצנשטיין נ' סידרנסקי פ"ד מ"ה (2) 221,224 וסיכום ההלכה כפי שפורט בפסק דינו של כב' הש' גייפמן עז' (ת"א) 1110/98 שבתאי פרל נ. פנינה ניסים תק- מש 99 (2) 35)